איציק ליסמן, פרשן הכדוריד של "בכדור אחר", על הצדק שבהדחת מכבי תל אביב ועל חולשת היריבות שעוד אולי תגרום בסוף להכתרת רמת השרון כאלופה, ושזה אפילו לא יפתיע אף אחד
סיבוב שני בשלב חצי הגמר והתמונה קצת מתבהרת. כידוע, בטרם החל השלב הזה, הימרתי על הפועל ראשלצ כאלופה הנכנסת, הבאה, אלוהים יודע למה…
בינתיים, צדקתי בהערכה כי אלופת השנה שעברה תודח, אבל לפעמים צריך שצדק, גם ייעשה וגם ייראה. מכבי ראשלצ היתה הקבוצה הנכונה כדי לגרום לצדק להיראות.
ב"צד השני", הפועל חזרה לחיים. אמנם, עוד חזרה כזאת ואבדנו, אבל 1:1 זה 1:1. הולכים למשחק שלישי ברמת השרון.
בואו נודה באמת הפשוטה – אלה סדרות חצי הגמר הכי חלשות שהתקיימו אי פעם. בכל השנים ה"גדולות" גמגמו פה ושם כדי לבא בשיא היכולת למאני טיים. השנה אין גדולות, לצערי, וכך מוצאת את עצמה, עם כל הכבוד, רמת השרון, בעמדת זכייה באליפות, ואם זה יקרה, איש לא יתפלא וכולנו נסיר את כובענו ונשתחווה למאמנה, ראובן יספולסקי. מכבי ראשון מוציאה מעצמה את המקסימום (שהוא לכשעצמו לא מי יודע מה), אבל היא, נכון לעכשיו, הקבוצה שמשחקת הכי קבוצתי, התקפית והגנתית, ובינינו – זו הרי מהות הכדוריד.
הפועל ראשון, הפייבוריטית שלי, ממשיכה לאכזב. הדקות הראשונות במשחק מספר 2 הראו מה הפוטנציאל שלה – הגנת ברזל עם עזרה הדדית, יציאות נכונות וחיפוי מתאים, ואז הכל פשוט. היריבה מאבדת עשתונות והמעברים מספקים גולים קלים.
ואז, אולי משעמום, אולי מפריקת עול טקטית, הכל מתפרק, והפועל עצמה מביאה את רמת השרון, על גבה, בחזרה למשחק. בשלב הזה ההגנה כבר לא נותנת סעד לפישלוביץ, ואז נוצר הרושם שהוא נעלם. גם הוא.
הפועל טובה יותר מרמת השרון, השאלה היא איזו הפועל תגיע למשחק השלישי.
ועתה לתופעת לוזון. אני בעסקי הכדוריד בסביבות ארבעים שנה. ראיתי והכרתי כמה דורות של כסחנים, כאלה ואחרים, ולא אנקוב בשמות. לדעתי לוזון לקח את המשחק האלים צעד אחד רחוק מידי. צריך להפסיק עם הטיוח. זה שהשופטים לא ראו את המרפק שלוזון תקע בפניו של אלכס סיצ'נקו, זה לא אומר שמאות או אלפי הצופים, במגרש ובעיקר בטלויזיה – לא ראו. מספיק. אין כבר כוח להוקיע, אלא פשוט לשים קץ לתופעה.
בתמונה: אוברד רדולוביץ מרמהש וערן צרפתי מהפועל ראשלצ – צילום: עמית שיסל
