19 יום לפני יום הולדתה ה-20 סימנה דיאנה וייסמן ווי ענק לקראת החלפת הקידומת כששברה את שיא האתלטיקה הכי מיתולוגי בישראל, ריצת ה-100 מטר ב-11.45 שניות של אסתר רוט שחמורוב מאולימפיאדת מינכן 72. 11.38 שניות באליפות ישראל לקח לדיאנה כדי למשוך את כולנו לעקוב וללוות אותה בעשור המשמעותי ביותר של הקריירה שלה, החל מאליפות אירופה בברלין בחודש הבא ועד מי יודע איפה.
כל זה לא היה מובן מאליו בשנה שעברה בה אמה והמאמנת שלה, אירנה וייסמן, רק התפללה שלא תיגמר בפציעה. הרי דיאנה היתה כבר אז המהירה ביותר בישראל ועל כן היא נדרשה למיקבץ תחרויות שיא של גביע אירופה בישראל, המכביה, אליפות ישראל בוגרות ונערות, תחרויות ליגה עבור מכבי הישגים ראשון לציון, כשכל זה כולל ריצות שליחות לצד מקצי ה-100 וה-200 מטר פלוס ה-60 מטר של עונת החורף ועוד ועוד תחרויות פה ושם. את העונה העמוסה הזו, האחרונה שלה בגיל נוער, היא סיימה עם שיא אישי 11.60 שניות.
אירנה: "הגוף של דיאנה עוד לא היה מוכן לשיא ישראל. היא היתה גם עייפה נפשית מכל התחרויות ואני הייתי מאוד מודאגת. העונה דיאנה כבר עבדה לפי תכנית אופטימלית והנה היא כבר עשתה את שלה ואני גאה בה. האם יהיה עוד שיא? בשביל שיא צריך הכל להתחבר: מזג אוויר, רוח, לחות, כושר פיזי, כושר מנטלי, יריבות מתאימות. אם היא תשפר את השיא העונה אז כל הכבוד לה. במשך 46 שנים אמרו הרבה פעמים בישראל שיכול להיות כי ההיא תשבור את השיא ויכול להיות שההיא וההיא וההיא עד שאנשים כבר איבדו תקוה".
דיאנה "קילקלה" סיפור יפה כי אם היתה שוברת את השיא ממינכן באליפות אירופה על אדמת גרמניה אז היה נסגר מעגל, אבל אירנה חושבת שלמרות ה"פיספוס" העתונאי קרה דווקא הכל לטובה: "חשוב שזה קרה באליפות ישראל לפני אסתר ומול הקהל הביתי הישראלי. היתה התרגשות גדולה שאולי לא היינו חוות בריצת מוקדמות באליפות אירופה באחד המקצים בו אולי לא היתה מנצחת כמו כאן ורחוק מהתרגשות הקהל".
ואכן דבר ראשון לאחר הבהוב השיא על לוח התוצאות בהדר יוסף הלכה אירנה אל אסתר כדי לבשר לה. אסתר חשבה תחילה כי המנצחת בתחרות היא אחת הזרות עד שאירנה אמרה לה 'אסתר לכי תגידי מזל טוב לדיאנה'. אסתר, ששלחה ערב התחרות איחולי הצלחה לדיאנה בשבירת השיא, לא האמינה למראה עיניה והתרגשה מהרגע.
אירנה עצמה היתה ספרינטרית בבלארוס, וכנערה רצה בתיכון בסביבות ה-11.90 שניות אבל עם קריסת ברית המועצות והמערכת הספורטיבית היא פרשה. "הכל הפסיק אצלי בגיל 17 וכל אחד חשב רק על הישרדות. התרכזתי בלימודים כדי לסיים תואר שני בחינוך גופני והתחלתי לעבוד כמאמנת".
ערב ריצת השיא של דיאנה באליפות ישראל היא כמעט ולא ישנה. בזמן הריצה היא עמדה ליד קו הסיום כדי לראות מקרוב את דיאנה ולדעת שהיא רצה כפי שלימדה אותה: משוחררת. אירנה מסבירה את פילוסופיית האתלטיקה שלה: "לא שידעתי שזה שיא לפני שראיתי את השעון אבל ראיתי שהיא רצה יפה. הפנים והכתפיים צריכות להיות משוחררות. אם אתה מכווץ אתה לא משחרר את המהירות שבך. ראית את יוסיין בולט בריצות השיא שלו כמה הוא קליל? הוא נותן לך הרגשה כאילו הוא לא רץ את ה'הכי מהיר שלו'. כאילו הוא לא עושה את המכסימום וכולם מסביב אומרים שאם הוא רק היה לוחץ יותר הוא היה קובע תוצאה מהירה יותר אבל זה לא נכון. חשבת פעם למה אומרים 'אתלטיקה קלה'? לא כי קל להגיע להישגים אבל כשבן אדם מקצועי עד הסוף ועובד קשה, הביצועים שלו נראים קלים. זה מה שמבדיל בין אתלט גדול לאתלט בינוני. זוהי הרמה הגבוהה ביותר, כשיש לך הרגשה שהאתלט עושה את ההישג בקלות כביכול. ג'סטין גאטלין ניצח פעם לכל אורך העונה אבל בגמר הקובע הוא נראה לקראת הסיום מכווץ וכאילו הרגליים שלו הלכו לאחור בעוד שבולט טס בקלילות. כי מנצחים גם בראש. הכי חשוב זה הראש, וכשאתה משוחרר, המהירות משתחררת ממך".
