שלום כהן, לשעבר פיבוט נבחרת ישראל, חזר גאה מאליפות אירופה לכדוריד עד גיל 20 אבל לא רק מהופעתו המצוינת של בנו, אדיר כהן, שכבר קיבל הצעות מגרמניה וסלובניה, אלא מכל הדור הזה. "אנשים לא מבינים איזו נבחרת צמחה לנו פה. יש כאן אולי 7-6 שחקנים שמתאימים לשחק באירופה" אומר שלום המפקח על בניית מנופים בנמל אשדוד ומשמש בבית כמנוף של ארבעה ילדים, כולם בכדוריד, כולם רבים על גרביים מהכביסה
יותר מחצי קבוצת כדוריד יש לשלום כהן בבית. בשבוע שעבר עלה לכותרות אדיר בן ה-19, ממצטייני נבחרת ישראל באליפות אירופה עד גיל 20 בסלובניה – שהרשימה בדרכה אל המקום ה-13 – אבל יש גם את אושר בת ה-22 מהפועל ראשון לציון ועוד שניים בתחילת דרכם בהפועל אשדוד, נאור בן ה-14 וזוהר בת ה-12. הרעיה חגית משחקת כדורשת במאמאנט אם כי שלום עצמו כבר לא עושה ספורט. הפיבוט האימתני של הפועל ראשון לציון הגדולה משנות ה-90 הוא כיום המנהל המקצועי במועדון בו צמח, הפועל אשדוד, אולי מועדון הכדוריד הכי מתקדם של העשור, וכמו כן מפקח פרויקטים של בניית מנופים בנמל אשדוד.
כל המשפחה נסעה לעודד את אדיר בסלובניה, שם הוא נבחר פעמיים כמצטיין המשחק, ומילא כשזה היה בניצחון על רומניה בבית המוקדם, אבל זה קרה גם כשישראל הפסידה למארחת, שמאוחר יותר תחגוג את הכתרתה כאלופת אירופה. אדיר כבש 8 שערים במשחק בו ישראל של המאמן אלכסנדר ברקוביץ היתה צמודה עם הסלובנים עד ממש חמש הדקות האחרונות והפסידה 28-24.
198 סמ על 104 קג, אלה המימדים של הכהן הצעיר, ולא פלא שסוכני השחקנים בסלובניה כבר עטו עליו עם הצעות לעבור לאירופה. הוא לא היחיד מכיוון שישראל בהחלט הרשימה עם ניצחונות על מעצמות כנורבגיה ורוסיה, ופעמיים מול רומניה, מדינה שהיתה בפיסגת הכדוריד בעבר הרחוק. אבל שלום לא ממהר לשלוח את אדיר להיות ליגיונר כפי שהוא לא שלח אותו להיות חלק מנבחרת הנוער ששיחקה עונה שלמה בליגה הגרמנית.
שלום: "אולי עוד שנה וחצי. אחרי הצבא. הסוכנים שיגעו אותו עם הצעות מגרמניה, סלובניה ועוד, אבל הם מודעים לבעיית הצבא. האמת היא שעדיף לו להתחשל ולצבור ניסיון בקבוצת ליגת בוגרים. בגלל זה גם לא רציתי שישחק עם הנוער בגרמניה לפני שנתיים. גם אדיר עצמו חשב ככה. נוער ובוגרים זה סיפור שונה אם כי אני חייב לאמר שהפרויקט בגרמניה הוא סיפור הצלחה וראו את הנערים האלה כאן באליפות אירופה. פשוט יש עוד אופציות להתקדם".
שלום חזר נלהב לא רק מבנו: "כבר הרבה שנים לא היה מחזור כזה בישראל. אנשים לא מבינים איזו נבחרת צמחה לנו פה. יש כאן אולי 7-6 שחקנים שמתאימים לשחק באירופה. צמצמנו פערים עם אירופה. יש כאן נבחרות שפעם היו מנצחות אותנו 20 הפרש. היום זה לא המצב. אני מקווה שזה דור שייקח את הכדוריד הישראלי למקום אחר".
אז איך זה להחזיק בבית סגל כדוריד? שלום מצהיר כי הוא בכלל לא שלח אותם לכדוריד, ורק הם, הילדים עצמם הפכו את הבית לרחבת 7: "יש מלחמות על הגרביים מהכביסה. שני אימונים ביום זה אומר שמונה זוגות ליום. לא פשוט. אבל תתפלא, כל אחד משך את השני אל המשחק וזה לא בא ממני".
אושר, שהיא היחידה הממשיכה את דרכו של אבא כפיבוט, מעידה: "הייתי בהרבה חוגים עד ששמעתי שאבא היה כדורידן אז אמרתי ננסה ונתפסתי על זה. אבא תומך ובא לראות אבל לא נותן עצות".
שלום: "אני משאיר למאמנים את הקטע המקצועי ולא מתערב. אבא שמתערב רק הורס. אני עוזר רק בלוגיסטיקה. מסיע, מעודד וכל מה שצריך. כמו בנמל אשדוד אולי גם בבית אני רק המנוף של המשפחה".
