כשמאחורי מסך הברזל הכתיבה רוסיה לכל העולם כדוריד של 'מקררים', הציגה יוגוסלביה גירסת NBA מרעננת לכדוריד * איציק ליסמן על מקורות נבחרת סרביה אותה נראה הערב בישראל * האם יש סיכוי שמבצע מקדוניה יחזור?
בלמעלה מעשרים השנים האחרונות של המאה הקודמת נשלט הכדוריד האירופאי (ולמעשה העולמי) על ידי הגוש הקומוניסטי. ברית המועצות, יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, פולין, מזרח גרמניה – אלה היו מעצמות הכדוריד שהתמודדו בינן לבין עצמן על ההגמוניה. גרמניה המערבית היתה זו שעשתה סימנים וניסיונות לערער על השליטה המזרחית.
בתוככי מסך הברזל הוצגו לעולם שתי גישות, שתי דוקטרינות: הראשונה, שהדב הרוסי היה המאפיין שלה, הציגה כדוריד של כוחניות, של נבחרות עתירות 'מקררים' במידות 2X2 מטר. כמו שיעקב סנדלר ("הרוסי") לימד אותנו: "מה שלא הולך בכוח – יילך ביותר כוח".
מרבית מדינות הגוש חיקו את הכדוריד הרוסי ככל שיכלו, כל אחת במידה שונה. אפילו גרמניה המערבית נטתה לכדוריד הזה. מי שהציגה גישה אחרת היתה יוגוסלביה, שהכדוריד שלה הבליט יותר וירטואוזיות, יותר יצירתיות, יותר כיף, יותר לכיוון ה-NBA בכדורסל האמריקאי.
מעצמות הכדוריד של היום, צרפת וספרד, היו אז נבחרות מהדרג השני ומטה, אך החלו להראות שאיפות לקדם את הענף. באמצע שנות ה-80 השתתפתי במשלחת של מאמנים, שנטלה חלק בהשתלמות מאמנים מאד מיוחדת בצרפת. הצרפתים אירחו את נציגי הכדוריד היוגוסלבי להשתלמות ולטורניר, והכל כדי ללמד את כל אנשי המקצוע בצרפת (וכמה חולי רוח מישראל) את סוד הקסם של הכדוריד היוגוסלבי, הנדיר, השונה. לאן הגיעה צרפת – כולם היום יודעים.
יוגוסלביה התפרקה. אחד משבבי הפירוק הוא סרביה, שאותה אנו מארחים היום. סרביה גדולה עלינו. על הנייר זהו משחק לפרוטוקול, אבל בתחילת המילניום הזה התמודדנו עם 'שביב יוגוסלבי' אחר, מקדוניה. ההעפלה לאליפות אירופה על חשבון מקדוניה רשומה בספר הזהב של הספורט הישראלי. קשה מאד יהיה לשחזר את ההישג ההוא, אבל זהו הספורט, זה המגרש בו הכל יכול לקרות. אל אל ישראל!
תמונה באדיבות אתר ההתאחדות: דוד פליגל
