איציק ליסמן, פרשן "בכדור אחר", הצליח לצאת מעודד מהפסד ישראל לסגנית אלופת אירופה 2012 בכדוריד, סרביה * אבל מתי כבר יבוא היום ונוכל לעלות למשחק עם יותר מ'שוטר' אמיתי אחד?
נבחרת ישראל לא תקבל נקודות על המשחק הזה. גם לא את התואר "חניכה מצטיינת". אבל היא הרוויחה בכבוד את התואר "חניכה למופת". סרביה טובה מאתנו ובזה אין חדש, אבל הנבחרת של ג'וקיץ', הסרבי שלנו, החלישה אותה והפכה את המשחק לשקול. עידן ג'וקיץ' מציג נבחרת ישראל אחרת, נבחרת שנותנת לנו את מה שנאלץ להסתפק בו בשלב זה: מיקסום היכולות שלנו. הנבחרת היא שלם העולה על סכום חלקיו.
מה היה לנו ומה לא?
ראשית יש לנו "שוטר" (שחקן המערך האחורי) אמיתי, ברמה אירופאית, והוא חן פומרנץ. הבעיה היא שמלבדו אין לנבחרת אף שוטר, אז "לך תנצח את סרביה".
יש לנו את הסטארט-אפ הישראלי הנודע: רוח לחימה. מוטיבציה להצליח, לייצג את המדינה כראוי. לקראת סוף המחצית הראשונה היה נראה שהסרבים בורחים. ג'וקיץ' לקח פסק זמן והעביר את הנבחרת לשמירת לחץ, הגנת 3:2:1 או 3:3, שהשאירה את הנבחרת במשחק עד כמעט סיומו. שיטת הגנה קשה מאד לביצוע, אך בחורינו, פרט לכמה נפילות, עמדו במשימה תוך מספר מינימלי של הרחקות ל-2 דקות.
הגנה שכזאת מאפשרת לשוער שלה להכנס לרצף של עצירות, וחלקן היו פנומנאליות (גיל יעקב).
סרביה התגלתה כנבחרת בינונית, או שזה מה שהיו מוכנים להציג. לא השחקנים ולא המאמן הצליחו לפצח את השמירה של ישראל, ולעיתים נראו נבוכים. היתרון הקבוע של נבחרות העילית, עלינו, בא לידי ביטוי בשוטרים גבוהים, חזקים, אתלטיים, רב-גוניים (מריאן פיליפ משודרג). לכן גם נקודת החולשה שלנו היא עצירת הזריקות של אותם שוטרים.
לסיכום, אם בכלל אפשר להנות מהפסד, אז היה מהנה ומעודד. לא נגיע לאליפות אירופה וזה לא הכי חשוב. יש לנו נבחרת שמייצגת אותנו בכבוד ואנחנו מסירים בפני הבחורים את הכובע.
בתמונה של עמית שיסל: חן פומרנץ
