איציק ליסמן ראה בשנים האחרונות נבחרת מחוייבת, אמביציונית ובעלת הגנה משודרגת ולכן אינו מבין למה המאמן הסרבי הולך הביתה בסוף הקמפיין הקרוב * את השינוי צריך לחפש בליגה
הספר "פארטצ'יה אהובתי", שכתב אפרים קישון הגדול, הוא ההתגלמות המעשית של ההוויה הציונית. בספר מתאר קישון את הישראלי הממוצע. כזה שאם נשבר כסא, צובעים אותו. בעצם, רוצים לצבוע אותו, אלא שהצבע במחסן. והמחסן נעול. והמפתח אצל הג'ינג'י, שנשלח עם פתק למועצת פועלי זרנוגה. משהו כזה.
אצלנו מביאים מאמן זר, חושבים שנהפוך למעצמת-על, וכשזה לא קורה, מתברר שהמאמן 'בעייתי'. הוא טוב בהרבה דברים, אך לא ביחסיו עם זה ועם ההוא, ואז מפטרים אותו. כי ברור שהמאמן הוא הבעיה. אחרת היינו כבר מזמן במונדיאל ובריו דה ז'נרו. פארטצ'יה אהובתי!
תקשיבו, חברי הנהלת ההתאחדות: רמת הנבחרת בעידן ג'וקיץ עלתה מאד. הנבחרת נראתה מחוייבת, אמביציונית, ורמת ההגנה וסוגי ההגנות, במסגרת מה שאפשרי, היו מהשינויים הבולטים.
יש דבר אחד שאף מאמן לא יכל, יכול ויוכל לשנות: את רמת השחקן הישראלי ואת כמות השחקנים המצטיינים. את כל אלה חייבים לייצר המועדונים, וכל אלה צריכים להשתקף במשחקי הליגה. אבל, מה לעשות, שרמת הכדוריד בירידה מתמדת, וזה בא לידי ביטוי בכמות ההפסדים שסופגות הגדולות. לכאורה אין משחק "בטוח". זה מצב ששנים לא היה בליגה, וזה משקף נסיגה משמעותית.
צפיתי בשישי ברמת השרון, השם החם של הליגה. רציתי לראות את סוד ההצלחה, סוד הקסם של נציגתנו היחידה באירופה כעת. מה ראיתי? אפילו הפרשן הבין שהגנה, במשחק הזה, היא המלצה בלבד. שחקן אחד מצוין שמבקיע מתי שבא לו (אלכס סיצ'נקו), שום משחק קבוצתי, לא בהתקפה ולא בהגנה. אולי אני מגזים, אבל שחקני הפינה, בעיקר הפינה הימנית, במשך דקות ארוכות לא נגעו בכדור שהסתובב בין שחקני השלישייה האחורית.
בקיצור, טוב שרמת השרון מצליחה וטוב שהיא "נושכת" את הגדולות. אבל…
תמונת אלכס סיצ'נקו: עמית שיסל
תמונת דראגן ג'וקיץ' וחן פומרנץ: דוד פליגל
