אלכס אברבוך יוצא לגביע אירופה לאלופות עם האתלטים הצעירים של לידר ירושלים, ולקראת הנסיעה ההיסטורית הוא דווקא מקונן על לכתו לגרמניה של המדליסט האולימפי בקיאקים, מיכאל קולגנוב * ואיך זה קשור לתחרות של ירושלים בפורטוגל בשבת? * רמז: אין פרחים בלי גנן * ובעקבות בייג'ין 2015: מה צריכות לעשות חנה מיננקו ומרגריטה דורוז'ון כדי להצליח בריו 2016? * טור אישי מספר 2 של המדליסט העולמי והאירופי בקפיצה במוט
הצטערתי באופן אישי לשמוע על כך שמיכאל קולגנוב, המדליסט האולימפי שלנו, עוזב את ישראל ועובר לאמן בגרמניה, אבל כולנו צריכים להצטער על כך. מבחינתי, הסיפור של קולגנוב מתחבר אל ההופעה ההיסטורית של אתלטי האגודה שלי, לידר ירושלים, בגביע אירופה לאלופות נוער בשבת הקרובה בפורטוגל. מדובר בארוע משמח עבור הספורט בישראל, נכון, אז איך הוא קשור לסיום העצוב של סיפור המדליה שלנו בענף הקיאקים מסידני 2000?
מאמנים. סטטוס המאמן בישראל. הכל מתחיל מכאן. התחרות של ירושלים היא קבוצתית, כשהדרוג נקבע על פי סיכום תוצאות האתלטים בכל מקצועות האתלטיקה. ללידר ירושלים אין אפשרות להציב אתלט בכל מקצוע ולכן נאבד נקודות ולא נתמודד על עליה לדרג הראשון באירופה. מדוע אין לנו אתלט בכל מקצוע? כי חסרים מאמנים. פשוט מאוד.
אם היינו יכולים להחזיק יותר מאמנים, היו יכולים להיות לנו יותר אתלטים, ובמקצועות שונים. אם מישה קולגנוב היה יכול לקבל משרה מלאה, או לפחות משרה ראשית כמאמן קיאקים, התחום בו יש לו ידע עצום, הוא לא היה עוזב את הארץ. כל הספורט בישראל היה יכול להיות ברמה גבוהה יותר אם אימון היה העבודה הראשונה ולא המשנית אצל מאמן. לא רצינו לעשות קומבינה ולשלוח, למשל, רץ 400 מטר משוכות כדי להשיג ניקוד ביידוי פטיש, או דברים כאלה. ביקשנו לרשום שני זרים, אולם מבחינה בירוקרטית זה לא ניתן.
1000 מאמנים
המדינה הקימה את פרויקט פרחי הספורט. פרחים זה דבר יפה, אבל מה עם הגנן? לדעתי, המדינה צריכה לקחת על עצמה את נושא העסקת המאמנים. אי אפשר לחכות שספורטאי כלשהו יזכה במדליה ורק אז להתחיל לתמוך במאמן שלו. מאמנים שעובדים עם צעירים משפיעים לטובה על החברה, מחנכים, משפרים את הכושר ואיכות החיים, מרחיקים ילדים מהרחובות ומהשפעות שליליות. בכסף קטן, יחסית, אפשר להעסיק 1000 מאמנים במשרה מלאה. תקציב של בערך 10 מיליון שקלים יניב תוצאות מדהימות, והרווח כולו לטובת החברה והספורט בישראל.
בכל אופן, לאתלטים שלנו צפויה חוויית ספורט בליריה, שם מארחת פורטוגל את המפעל אליו יגיעו אתלטים ממדינות חזקות מאוד, כמו, סרביה, הולנד, יוון, איטליה, פינלנד ועוד. מעניין יהיה לראות מה אנחנו שווים באירופה ואני גם מקווה לכמה הפתעות. לא נעלה דרג, אבל אולי נזכה בכמה מדליות. צריך להתחיל ממשהו. הכי חשוב לצבור ניסיון ומוטיבציה כדי להתקדם ולא לפרוש מאתלטיקה אחרי הצבא כפי שקורה לספורטאים רבים. אנחנו גם נשוחח, אני והמנהל המקצועי, מולי מלכא, עם מנהלי המועדונים שם, כדי ליצור קשרים, ללמוד שיטות עבודה ולהזמינם לתחרויות בארץ.
בייג'ין 2015 – ריו 2016
שמחתי מאוד על זכייתה של חנה מיננקו במדליית הכסף של תחרות הקפיצה המשולשת באליפות העולם. חשבתי שייקח הרבה מאוד זמן עד שאתלט ישראלי יזכה במדליה במפעל זה מאז שזכיתי בסביליה 1999 ובאדמונטון 2001, ועכשו יש לחנה את היכולת לעשות זאת גם במשחקים האולימפיים. הכל בידיים וברגליים שלה. אני חושב שהיא צריכה לעשות הכנה ספציפית לתנאי מזג האוויר של ריו, לטיסות ולהבדלי השעות. מחנה אימון בברזיל או בארצות הברית יכול לעזור.
היה לי חבל מאוד על כך שדונלד סנפורד סבל מפציעה בבייג'ין, והעיקר שיתגבר על כך לקראת האולימפיאדה. מרגריטה דורוז'ון אמנם עשתה עבודה טובה, אבל רק בתחרות בברלין בה היא זכתה כשבוע אחרי אליפות העולם. לקראת האולימפיאדה, היא והצוות שלה צריכים לעבוד על השגת תוצאה רצויה בתחרות מטרה. לדימה קרויטר היה קשה להגיע פעמיים לשיא. הוא כנראה סיים את כל מלאי האנרגיה שלו בהשגת הקריטריון. אולגה לנסקי עדיין צעירה ואני מאחל לה לקבוע את הקריטריון לריו בהמשך השנה.
